<h1>האגודה — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[גיטין מ"א ע"א] מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושין אותו בן חורין. [ע"ב] וחזרו בית הלל להודות כבית שמאי. תנו רבנן המשחרר חצי עבדו וכו'.
<h2>דף יח.</h2>
[גיטין כ"ח ע"א] המביא גט והניחו זקן או חולה נותנין לו בחזקת שהוא קיים ודווקא חולה אבל גוסס לא דרוב גוססים למיתה.
<h2>דף כא:</h2>
גרסינן בערכין [כ"א ע"ב] האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא עד שיבטל מודעא וכן נכון לכל נותני גט לבטל מודעא. וכתבו הגאונים שנכון שיבטל מודעא קודם שיכתוב הגט ובשעת נתינת הגט. ומשלחי גיטין כתבו הגאונים שיקבלו עליהם בחרם שלא יבטלו.
[גיטין פ"ח ע"ב] גט מעושה בישראל כשר ובכותי פסול. ובכותים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך. אין לפרש דאפילו בעניין זה בכותים פסול דאין זה לפני כותים כיון דנעשה על פי דייני ישראל דאטו מומחין עצמן יחבטו אותם ולא יצא להדיוטות לחבטן. אלא כמו שפירש רבינו תם וכן רב יהודה גאון ובכותים חובטין אותו ואז הוי גט כשר. אם כן אותם מומרים מותר להכריחן על ידי כותים לדיני ישראל עד שיתרצו לתת גט וכן כל המנויין פרק המדיר [ע"ז ע"א] וצריך שיאמר לבסוף רוצה אני ולבטל מודעא.
<h2>דף כג.</h2>
[גיטין ל"ו ע"א] אמר אמימר הילכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה אבל לדבר מצוה יש לו הפרה. אומר רבינו תם דעל דעת רבים היינו כשאומר על דעת פלוני ופלוני אפילו שלא בפניהם אבל על דעת רבים סתם לאו כלום היא. ועל דעת יחיד אף על פי שפירש על דעת פלוני אפילו פירש על דעתו חכם יכול להתיר שלא מדעתו.
פר"י אדם יכול להפר בלחש נדרים אבל כשאמ' קיים ליכי שוב אינו יכול להפר. ונדרי אשתו אין חלוק בין ברבים לעל דעת רבים.
<h2>דף כג:</h2>
[גיטין מ"ט ע"ב] בקבלן. פירש בקו' שהתפיסה בנו מטלטלי לכתובתה והיא מסרתו לידו בקבלנות וקשה דאמרינן פרק גט פשוט [קע"ד ע"א] היכא דנשא ונשא ביד אין למלוה על הלוה כלום.
[גיטין נ' ע"א] מצוה קעבי' ולא מידי חסריה. פר"י תרוייהו בעינן אבל היכא דלאו מצוה עבד ולא חסריה כגון דנעשה ערב לנדוניא אחר הנישואין או עבד מצוה וחסריה משתעבד.
<h2>דף כו:</h2>
[גיטין מ"ח ע"א] אי לאו דאמר רבי יוחנן קניין פירות כקניין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו. פירש רבי' תם קיימא לן כריש לקיש דקניין הפירות לאו כקניין הגוף דמי וקיימא לן נמי דבדאורייתא אין ברירה בסוף מסכת ביצה [ל"ח ע"א] פסקינן כרבי אושעיא ורב נחמן דקיימא לן כוותיה בדיני בריש (פר"ק) [פ"ב] דקידושין [מ"ב ע"ב] האחין שחלקו לקוחות הן. והא דפסקינן פרק בית כור [ק"ז ע"א] האחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן כרב דאמר בטלה מחלוקת לאו משום דיורשים הוו אלא כלקוחות באחריות פר"י דווקא בההיא דהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה [יבמות ל"ו ע"ב] קיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי דאבא לגבי ברא מחיל אבל בעלמא סבירא לן קניין פירות כקניין הגוף דמי.
<h2>דף כט:</h2>
[גיטין מ"ג ע"ב] המוכר עבדו לכותים או בחוצה לארץ יצא לחירות.
<h2>דף לא:</h2>
[גיטין ע"ד ע"ב] בראשונה היה נטמן [ביום אחרון של] שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הילל הזקן (שתתן) [שיתן] מעותיו ללישכה והוא שובר את הדלת ונכנס. מכאן נראה אדם שנדר לעשות דבר אחד תוך שלשים יום או זמן אחר (שלשים) [ולא] נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות וביומא דמישלם זימניה נאנס לא קרי אונס מדהוצרך הילל לתקון דהא הכא נאנס ביום אחרון.
[גיטין ע"ד ע"ב] מתקנתו של הילל הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז (ונתנם) [ונתנה] לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורש'. איכא דאמרי איפכא פירש ר"י דפרעון חוב צריך לקבל בעל כרחו כדאמרינן פרק הגוזל [קי"ח ע"א] הלווהו ביישוב לא יחזור לו במדבר הא ביישוב צריך לקבל ופקדון כי אמר שקול זוזך אפילו שומר חנם לא הוי. ותני הכא בבתי ערי חומה דמפסיד המלוה בקבלת הפירעון.
